הזכות לחיות ולמות בכבוד והימנעות מאפוטרופסות
על חשיבות התכנון המשפטי בזיקנה כחלופה לאפוטרופסות וככלי להבטחת היכולת לחיות ולמות בכבוד
כל עוד אנחנו צלולים וכשירים – אנחנו קובעים כיצד נחיה, היכן נחיה, אם אנחנו חולים – איזה טיפול רפואי נקבל, כאשר הרופא לא יכול לטפל בנו בטרם ניתן את הסכמתנו, לאחר שהוסבר לנו על ידו מהן החלופות לאותו טיפול ומה סיכויי הצלחתו.
כאשר אנחנו מאבדים את צלילותנו וכשירותנו להחליט, עד לפני מספר שנים, למעט חריג בעניין הטיפול הרפואי, ברירת המחדל הייתה מינוי אפוטרופוס לאותו אדם שאיבד את כשירותו.
למרבה השמחה בוצע, בשנת 2016, תיקון לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962, המאפשר לאדם, בעודו צלול ובכושר מלא, למלא טופס הקרוי "ייפוי כוח מתמשך" ובו הוא יכול לתת הנחיות לאופן ניהול חייו, בכל התחומים, או בתחום מסוים בלבד, כאשר כבר לא יהיה צלול. באותו טופס ממנה האדם מיופה כוח (אחד או יותר) שיטפל בענייניו, בהתאם להנחיות אותן הוא מפרט בטופס.
על מנת לוודא, שאף בסוף ימיו, רצונותיו והחלטותיו, לגבי הטיפול הרפואי בו בסוף חייו, יכובדו, עליו למלא טופס נוסף, בהתאם להוראות חוק החולה הנוטה למות, התשס"ו – 2005.