מעורבות העמותה בתיקים משפטיים עקרוניים

עע 209/2010 ליבי וינברגר ועמותת המשפט בשירות הזיקנה נגד אוניברסיטת בר אילן

גב' ליבי וינברגר, ילידת שנת 1942, עלתה ארצה בשנת 1972. החל משנת 1991 עבדה באוניברסיטת בר אילן כמרכזת פעילות במחלקת המגביות הבינלאומיות של האוניברסיטה. בשנת 2008 הודיעה האוניברסיטה לגב' וינברגר כי העסקתה תסתיים בשנת 2009 הואיל והגיעה לגיל 67 שהוא גיל פרישה חובה. גב' וינברגר הודיעה לאוניברסיטה כי היא מעוניינת להמשיך ולעבוד, וביקשה לנהל מו"מ ביחס לתנאים אודות המשך העסקתה.

האוניברסיטה דחתה את בקשתה בטענה שהן מכוח חוק גיל פרישה התשס"ד-2004, והן מכוח נהלי האוניברסיטה, לא ניתן להמשיך ולהעסיק אותה מעל גיל 67, ואכן, עם הגיעה לגיל 67, נאלצה גב' וינברגר לסיים עבודתה בניגוד לרצונה. בעקבות החלטת האוניברסיטה, הגישה גב' וינברגר, באמצעות עמותת המשפט בשירות הזיקנה, תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו, אשר דחה את תביעתה.

בעקבות זאת הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, אשר קיבל באופן חלקי את הערעור, חייב את האוניברסיטה לשלם לגב' וינברגר פיצוי בסך 50,000 ש"ח וכן לשלם 7,500 ש"ח בתוספת מע"מ כהוצאות משפט.

פסק הדין המרכזי בבית הדין הארצי לעבודה נכתב על ידי השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, אשר קבע בין היתר את הקביעות המרכזיות הבאות:

א.      ביחס לחוקתיות חובת הפרישה: בפעם הראשונה בהיסטוריה המשפטית בישראל, בית הדין הארצי לעבודה מבטא בצורה ברורה וחד משמעית הכרה בכך שחובת פרישה המבוססת על גיל כרונולוגי בלבד מהווה פגיעה בזכויות חוקתיות – בזכות לכבוד האדם ולשוויון ואף בזכות לחופש העיסוק. יתרה מכך – בית הדין הארצי לראשונה בהיסטוריה מטיל ספק במידתיות של ההסדר, במיוחד בהתחשב בקיומן של חלופות פוגעניות פחות (כגון פרישה תפקודית). ברם, בסופו של יום בית הדין מותיר סוגיה זו בצריך עיון, ומפנה את הסוגיה להכרעת בית המשפט העליון.

ב.      ביחס לחובת הפרישה: החדשנות ההיסטורית של הכרעת בית הדין הארצי לעבודה היא בכך שלמרות שעל פי חוק ניתן לסיים עבודתם של עובדים עם הגיעם לגיל 67 – מקום שעובדים מביעים את רצונם להמשיך ולעבוד אחרי גיל 67 חובתם של המעסיקים לשקול בקשה זו בכובד ראש ובהתחשב בכלל הנסיבות הרלבנטיות. בנסיבות המקרה, הואיל ואוניברסיטת בר אילן כלל לא שקלה בכובד ראש את האפשרות להמשיך ולהעסיק את גב' וינברגר – הרי שהיא הפרה את חובת תום הלב שלה כמעסיקה ולכן היא חבה בתשלום פיצויים.

פסק הדין הוא לא פחות ממהפיכה בדיני העבודה בישראל בכל הנוגע לחובת הפרישה: כל עובד שמעוניין כיום להמשיך ולעבוד מעבר לגיל 67, רשאי להודיע על כך למעביד שלו.  חבות המעביד לשקול את בקשתו בכובד ראש ועל יסוד מכלול הנתונים הרלוונטיים כדי לבחון את האפשרות להיעתר לבקשתו. הימנעות מלעשות כן תזכה את העובד לקבלת פיצויים .

לחצו לפסק הדין המלא

ס"ע 37937-11-10 שלומית רון ועמותת המשפט בשירות הזיקנה נגד המועצה האזורית עמק המעיינות ואח'

התביעה הוגשה על ידי העמותה לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת כנגד חמישה קיבוצים ומועצה אזורית. בעקבות הגשת התביעה על ידי העמותה הצדדים הגיעו להסכם לפיו תקבל התובעת גמלת פנסיה מלאה ושכר עבור ארבעת החודשים בהם הייתה ללא הכנסה.  הנתבעים, בעלי בית הספר האזורי, חייבו את התובעת שהועסקה כמזכירה לפרוש על אף שעבדה כנדרש ועל אף שהיא זכאית להמשיך ולעבוד עד לגיל הפרישה קבוע לגברים-67. נאמר לתובעת שהסיבה לסיום ההעסקה הינה בשל העובדה שבית הספר הפך להיות מועסק על ידי המועצה האזורית, והמועצה האזורית אינה מקבלת עובדים מעל גיל 62.  לעובדת הותיקה נגרם נזק כספי כיוון שלא הצליחה לצבור זכויות מספיקות לפנסיה ובשל אבדן הכנסתה. בנוסף סיום העסקה רק בשל גילה וללא קשר לכישוריה השפיל אותה ופגע בזכותה לשוויון ולאי הפליה. מדובר בהפליה כפולה הפליה על רקע גיל בפיטורין בשל גיל והפליה על רקע מין שהיא כפיית הפרישה בגיל 63 לעומת גיל 67, גיל הפרישה חובה החוקי לגברים.

בל 4868/03 מזל זץ נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק הדין ניתן בבית הדין האיזורי לעבודה בת"א על ידי כב' הש' א. איטח. בית המשפט קיבל את תביעת התובעת, שיוצגה על ידי העמותה, בנוגע לתקפות הערכת התלות  לחולי אלצהיימר. בית המשפט הגיע למסקנה כי לנוכח אי הידע והכישורים של האחות המבצעת הבדיקה בהערכה קוגניטיבית המוסד לביטוח לאומי כשל בהסדרת ביצוע הערכת תלות מספקת לתובעת.  בית המשפט הוסיף כי על המוסד לביטוח לאומי לוודא כי הבדיקה של התובעת היתה נעשית בכלים המתאימים לליקוי שלה. בית המשפט הורה על מתן גימלת סיעוד חלקית לתובעת והחזרת חלק מהוצאותיה.

תמ"ש 5000/07 פלוני נ' האפוטרופוס הכללי ואח'

ניתן ביום 5.9.2007 בבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא על ידי כב' הש' ר. מקייס. בעניין ביטול צו לאפוטרופסות שניתן בעניינו של חולה אלצהיימר בניגוד לרצונו עמותת המשפט בשרות הזיקנה ייצגה את פלוני  חולה אלצהיימר בן 64, בבקשה לביטול צו האפוטרופסות לגוף ולרכוש שניתן בעניינו. בית המשפט קיבל את עמדת העמותה וחזר בו מהחלטתו הקודמת לאחר ששמע- לראשונה מאז החלו ההליכים- את פלוני והתרשם ממנו באופן ישיר. באמצעות חוות הדעת הרפואית הנוספת שהגישה העמותה הוכיח פלוני כי צו האפוטרופסות אינו מוצדק בנסיבות העניין היות והוא כשיר מבחינה רפואית. כמו כן בית המשפט שמע מפלוני כיצד צו האפוטרופסות פגע ברגשותיו בכבודו ובחירותיו הבסיסיות.

ת"א 5102/06 (חיפה) א.ב.מדיקל נ' אסתר בכר ז"ל

חברה המשווקת שירותים רפואיים ולחצני מצוקה לזקנים נוהגת להחתים לקוחותיה הזקנים על שטרי חוב במקרה של ביטול החוזה ומרגע שהלקוח מפסיק את ההתקשרות עמה החברה מגישה את שטר החוב למימוש בהוצאה לפועל.  החברה הודיעה לבית המשפט כי היא מוחקת את תביעתה כנגד גב' אסתר בכר ז"ל. וזאת לאחר התערבות העמותה והחלטת בית המשפט שקבעה שהחברה לא הצליחה להוכיח כי אכן סיפקה בפועל לנתבעת שירותים רפואיים בגובה התביעה.