אפוטרופסות משפטית על מבוגרים, (Adult Guardianship בלעז), הינה אמצעי משפטי, אשר במסגרתו מקום שבית משפט מוצא כי אדם אינו מסוגל לדאוג לעניניו בכוחות עצמו, הוא ממנה לאותו אדם "אפוטרופוס". הכוחות המשפטיים שהיו מוקנים לאותו אדם "עוברים" לידיו של האפוטרופוס אשר מופקד על טובתו של ה"חסוי", והוא מוסמך לקבל בשמו ובמקומו החלטות משפטיות הנוגעות לכל תחומי חייו.
המשמעות המשפטית של מינוי אפוטרופוס על אדם בגיר הינו הפיכתו, מהבחינה המשפטית, לקטין, או במילים יותר בוטות: האדם הופך לילד קטן. בדומה לילד קטן, האדם מחוייב לציית לאפוטרופוס ואין לו כל כשירות לבצע פעולות משפטיות בכוחות עצמו וללא הסכמת האפוטרופסו.
הקשר בין אפוטרופסות וזיקנה
לכאורה אין קשר מושגי בין אפוטרופסות על מבוגרים ואוכלוסיית הזקנים: החוק חל על אדם בגיר ללא תלות בגילו. ברם מחקרים אמפיריים רבים שנערכו בעיקר בצפון אמריקה מצביעים על כך כי בפועל, מרבית מינויי האפוטרופוסות מתקבלים ביחס לאנשים מעל גיל 65.
ברור לחלוטין כי כאשר מצרפים את הממצאים האמפיריים אודות הקשר בין זיקנה ובין אפוטרופסות יחד עם הנתונים האמפיריים אודות הגידול הדרמטי באוכלוסיית הזקנים, עולה כי כל מי שדואג לזכויות הזקנים ועוסק בקידום מעמדם, צריך להיות מודאג וקשוב לעמדת החוק הישראלי ביחס לאפוטרופסות. כפי שיובהר להלן, המצב המשפטי בישראלי זקוק לשינוי משמעותי בנדון שכן הן במצבו הנוכחי והן במבט לעתיד, הוא עלול להוות אמצעי פוגעני ביותר לזכויות הזקנים בישראל.